פסק-דין בתיק ת"ק 12423-09-12

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה 20.11.11 ליד צומת סביון.

2. לטענת התובעת, נסעה בנתיב הימני אך בשל רכב שהיה "תקוע" במסלול נסיעתה, הרכבים לפניה עברו למסלול השמאלי. התובעת טענה כי לאחר שהסתכלה במראה והבחינה כי הכביש פנוי עברה לנתיב השמאלי ואז פגע בה מאחור רכב הנתבעים. התובעת טענה כי לאחר התאונה הנתבעת 1 התנצלה וטענה כי רגלה החליקה על הבלמים והם לא בלמו את הרכב. התובעת טענה כי הנתבע 2, אביה של הנתבעת 1, יצר עימם קשר והציע לתקן הנזק במוסך המוכר לו, אך לאחר שניתנה במוסך הצעת מחיר, חזר האב מלקיחת אחריות לתאונה. התובעת טענה כי בעלה שוחח עם הנתבעת 1 והיא שבה והתנצלה וחזרה על גרסתה לפיה רגלה החליקה על הבלמים ועל כן לא הספיקה לעצור בזמן.

3. לטענת הנתבעים, נסעה הנתבעת 1 ישר בנתיב השמאלי, כאשר לפתע, ללא כל אזהרה או איתות, התובעת אשר נסעה בנתיב הימני סטתה אל הנתיב השמאלי, תוך שהיא מבטלת את מרחק הבלימה ועל כן התאונה היתה בלתי נמנעת.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובעת ובעלה וכן הנתבעת 1 ואביה, הנתבע 2.

דיון:

5. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסעה בנתיב הימני ומאחר ורכב חסם את דרכה, הסתכלה על מנת לוודא כי הנתיב השמאלי פנוי, הבחינה בנתבעת מאחוריה 1, והחלה לעבור באיטיות לנתיב השמאלי אך אז הנתבעת 1 פגעה בה מאחור בפגוש מצד שמאל. התובעת טענה כי הנתבעת 1 התנצלה בפניה, טענה כי משהו לא הסתדר עם המעצור, כי לא הצליחה לשים את הרגל על המעצור. לאחר התאונה אביה של הנתבעת 1, הנתבע 2, יצר עימם קשר לקח אחריות על המקרה והגיעו לבקשתו למוסך לבחירתו אך לאחר קבלת הצעת המחיר, חזר בו האב מההצעה לשלם בעבור הנזק שנגרם.

בעלה של התובעת העיד אף הוא וטען כי בשיחה שנערכה בינו לבין הנתבעת 1, חזרה היא גם בפניו על התנצלותה וטענה כי רגלה החליקה על הגז והיא לא הצליחה לעצור.

6. הנתבעת 1 ציינה כי נסעה בנתיב השמאלי מאחורי רכב התובעת וכאשר פנתה התובעת לנתיבה היא פגעה בה. הנתבעת 1 הודתה כי התנצלה וטענה כי עשתה זאת מאחר והיא הרכב שנסע מאחור. הנתבעת 1 הודתה גם כי אמרה לתובעת שהיתה איזה שהיא בעיה עם המעצור שכן הלחיצה עליו לא הספיקה לבלום את הרכב והרגישה רעידות כתוצאה מהבלימה עם רכב בו מותקן אי.בי.אס.

אביה של הנתבעת 1, הנתבע 2, העיד אף הוא וטען כי לקח תחילה אחריות על תאונה מאחר והפרטים לא היו ידועים לו. אך בהמשך במוסך נאמר לו כי מאחר והפגיעה איננה פגוש אל פגוש יש אחריות תורמת גם לתובעת ועל כן חזר בו מהצעתו לשלם.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

    בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבעת 1 עצמה הודה כי נסעה מאחורי התובעת בשעה שהתובעת עברה נתיב.

8. הואל והתאונה ארעה, בעת שהנתבעת היתה מאחורי רכבה של התובעת, הרי שהיה עליה להבחין בתובעת העוברת לנתיב השמאלי, לנהוג בזהירות, ליתן לה להשלים את המעבר בבטחה ולבלום בטרם פגעה במכוניתה של התובעת. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. התובעת ראתה את הנתבעת 1 מאחוריה. ברם, על פי מיקום הנזקים הרי שרכב הנתבעת 1 לא היה בנתיב הימני שאז הנזקים היו פגוש אל פגוש או בפגוש הימני של התובעת, אך הנזקים מצויים בחלק השמאלי של הפגוש, ומכאן שהנתבעת 1 היתה משמאלה של התובעת אם כי מאחוריה. לפיכך, היה על התובעת להבחין בנתבעת 1 מאחוריה בצד שמאל ולבצע המעבר לנתיב השמאלי כאשר הוא פנוי או להימנע מביצוע המעבר עד לסיום המעבר של הנתבעת 1 בנתיב ובכך למנוע את התאונה. אין די בכך שהנתבעת 1 לא הצליחה לבלום מסיבה זו או אחרת, בכדי להטיל עליה את האחריות לתאונה במלואה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,818 ש"ח (המהווים 90% ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 5.9.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,  כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: